במזג אויר קיצוני (ימי חמסין או ימי גשם) נמדדת אהבתך לאופניים.
רק אז אתה מבין עד כמה אתה הולך עם השיגעון ועד כמה אתה אוהב אותו.
לפני מספר שנים, התאמנתי בקבוצת דוושנים-חיפה.
באותם ימים אימן את הקבוצה מאמן הולנדי מוכר ומוערך (לימים הפך למאמן נבחרת ישראל).
בשיחת תחילת השנה, קיבלנו את לוח הפעילויות לכל השנה.
ובאותו מעמד הבנו כולם את גודל האחריות,הוויתור מחד וההתמדה מאידך - הנדרשים מכל אחד מאיתנו.
ובאמת, לאחר שהצלחנו להבין שבכל ימי השבוע מתקיים אימון, הרים את היד אחד מחבריי ושאל בתמימות -"מתי אין אימון ?"
המאמן הסביר שרק בימי מחלה כשאתה שוכב במיטה ולא יכול לזוז.
ואז נשאלה שאלה לגבי אימון בימים גשומים, וזאת היתה תשובתו הכנה והמאד אמיתית.
"ברגע שאתה עולה על האופניים, ומעוצמת הגשם והרוחות אתה נופל מהאופנים, רק אז תדע שאין אימון".
צחקנו מהבדיחה, אבל בלב פנימה, כל אחד הבין באמת ולתמיד, מה זה רוכב אופניים שעושה את שאוהב ואוהב את שעושה.
מאז אותם ימים רכבתי לצד חברים אלפי קילומטרים, וביקרנו בהרבה מדינות.
לעולם לא שמעתי ציוץ של התלוננות, או אכזבה ממסלול, בית מלון, מזג אויר או כל דבר אחר.
בזכות אותו מאמן הולנדי למדנו להפריד בין העיקר לטפל, ובעיקר למדנו-כשאוהבים באמת, זה ללא תנאים.


0 תגובות

הוספת תגובה



לא מצליח לזהות את האותיות, טען מחדש