תחפושות, שחקנים, תפאורה מלאה עם מיטב המסכות ואפקטיי-תאורה.
כן, כולם שותפים להצגה של החיים.
כי........כל העולם במה.
אז האמת, זה מתחיל עוד בגן, כשאנחנו בקושי מבינים משהו על החיים,
לספור עד עשר אנחנו מתבלבלים, ובטח אין לנן מושג קלוש בהיסטוריה או באנגלית.
אבל, "לשחק אותה" אנחנו כבר יודעים.
יודעים ל"עשות עיניים" למבוגרים, יודעים כאילו לבכות כשצריך, יודעים כאילו לשמוח......הכל בכאילו.
כי...........כל העולם במה.

וכך ממשיכים להם החיים בצל ההצגה של החיים, ואתה מתחיל להבין שאתה כאילו חיי.
חייך ליד החיים ולא בדרך החיים.
אתה מבין אבל לא לגמרי,
אתה צוחק אבל כי צריך, כי מוסכם על כולם,
אתה מרוויח ומתקדם כי זאת החברה, אבל אתה לא באמת מבין ומתחבר לזה.

ויום אחד אתה מתעורר, פוקח עיניים שהיו סגורות שנים (אולי אפילו היית עיוור, בלי לשים לב),
גלגלי שיניים שהחלידו מתחילים לנוע, הלב מתחיל לפעום וחוזר לתנועתו, גודלו,
ואתה מבין שהיית רחוק מלהבין את שם המשחק, וזה משחק ממש חשוב - זה החיים שלך.
אז מה שם המשחק , אני שואל האומץ אבל עם הרבה ענווה ורגש.
וסבא עונה :" שם המשחק פשוט ונעים, קל אבל קשה לעשייה - טוב"
כן, כך בפשטות שם על השולחן את האס של הקלפים - "תהיה טוב".
והוא מתחיל לזמזם את השיר שרבנו לימד אותנו -
"...מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב.
    סור מרע , עשה טוב. בקש שלום ורודפהו"...
ואז, בין רגע, כקסם, כל הכלים הטובים באים, הם רוצים גם כן להשתתף בחגיגה.

והינה, נעלם כלא היה ה-"כאילו", הסברים מיותרים שבדר"כ ממלאים את לשוננו - לא עולים ולא מופיעים.
בקיצור - הרבה מיותרים נושרים ולא מוצאים לנכון אפילו להציע מועמדות.
ומי בכל זאת בין המגיעים ?
הענווה, השמחה, היושר, ההתמדה, השלווה והאהבה.
כל אלו שמשחר ילדותנו אהבנו ואט אט עם השנים והלחצים קצת נשכחו ופרחו מזיכרוננו.
ופתאום - רואים טוב, נקי, עם הרבה אור.
גם מבינים טוב יותר, נכון יותר ומדוייק ומתומצת.
המערכת האישית שלנו, שהיא כל כך יקרה - גדלה ומזהה את היופי שבחיים.

אז בינינו, מה צריך הבן-אדם ?
מעט מאד, כמעט כלום. רק טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי.
בשורות טובות ורפואה שלמה לכל חולי ישראל .

0 תגובות

הוספת תגובה



לא מצליח לזהות את האותיות, טען מחדש