שלום חבר , שלום רוכב

עדכון אחרון ב-שישי, 08 פברואר 2013 10:47 נכתב ע"י שלומי שלום | מנהל אתר חמישי, 07 פברואר 2013 18:35

יש פעמים בחיים שאתה מברך ומודה על הזכות שקיבלת, שמח מעומק הלב על שפגשת את אותו אחד.
ואכן, לי זה קרה. עד היום אני מתרגש מעצם החברות וההכרות.
13 שנים הכרתי ורכבתי בארץ ובחו"ל עם חנוך, ידידי הטוב מאילת.
באטליה, בפירנאים הצרפתיים, בבולגריה, במקדוניה, ב..... אלפי קילומטרים משותפים ואלפי חוויות משותפות.



בשבת האחרונה חנוך החזיר את נשמתו לבורא, במהלך אימון אופני-כביש.
ללא כל כאב או סבל, הלב הרחב והטוב הפסיק בשניה את פעולתו, וחנוך קיבל את משאלתו - לסיים את חייו על אופניו.
בשנת 2001, עת הוצאנו לפועל את טיול האופניים הראשון שלנו בחו"ל, פגשנו את חנוך לראשונה. 
אישיות נעימה ומאירת-פנים, רוכב משכמו ומעלה, אהוב על הבריות ועל חבריו לקבוצה,


חבר שכל מעשיו עשה בנועם ובשמחה, ללא התעקשות על דבר, ללא התרברבות, והעיקר בענווה ובשקט.
לעולם לא השמיע קול תלונה או אי-שביעות רצון ממשהו. תמיד שמח, העריך את שקיבל והודה בדרכו הביישנית.
נכון, פעמיים או שלוש בשנה נפגשנו לרכיבות משותפות או לאירוע חברתי כזה או אחר,
אבל, תמיד הלב חגג ושמח לנוכח הפגישות.
כך הבנו, שחברות אמיתית ועמוקה זה פועל-יוצא של כמה הלב פתוח, כמה החוויה המשותפת חדרה לעומק הנשמה.
גם הבנו איך אפשר להתאהב ולהתחבר גם אם מתראים מעט והמרחק הגאוגרפי גדול.
מחנוך ידידנו היקר למדנו שאם רק נסתכל זה לזה בעיניים ביושר, נעשה מתוך אהבה, ובכנות את מעשינו.
רק טוב עם הרבה שמחה ייצא מזה.
 
חנוך נולד לפני 62 שנים בהודו. בגיל 14 עלה עם משפחתו לארץ.
בביקורנו את המשפחה עת ישבו שבעה, אחיו סיפר שחנוך היה שובב עם לב-זהב.
עוד בהודו, כילד, היה דואג למשפחה ומצליח להביא אוכל לכולם (עד היום הם אינם יודעים איך ומהיכן).
בארץ עבד בעיריית אילת והקפיד להתאמן ולרכוב רבות הן בכביש והן בשטח.
אופיו הנוח והנעים בשילוב הרכיבות גרמו אושר ונחת-רוח לכל הסובבים אותו.



האמת, עם יד על הלב, קשה לסכם 62 שנים במספר שורות.
אז בקצרה רק נאמר - תודה על השנים היפות יחד, על הזכות להכיר, נעמה לנו עד מאד חברתך.
שנזכה לקיים ולעשות את כל אשר לימדת אותנו.
אוהבים ומתגעגעים.

< הקודם		הבא >

הוספת תגובה