הייתי מעיז ואומר שאלפי קילומטרים של רכיבה עברו רגליי במרוצת השנים,
כל רכיבה והאתגר שלה, כל טיול והיופי שלו.
כך זה בחיים בכלל וברכיבה בפרט - כל רגע והמיוחדות שלו לאותו חלקיק של שניה.
כל רגע עם היופי שלו שלעולם לא יחזור (גם אם נהיה באותו מקום בדיוק ואפילו עם אותם אנשים).
הפעם יצאנו שישה חברים לרכיבה מדברית לא קלה (בלשון המעטה), רכיבה למנוסים ברכיבת שטח ולבעלי כושר טוב +.
לא הייתי מבזבז את זמנכם היקר ובטח לא מעייף אתכם בקריאת שורות אלו אם לא היה ממש בדבריי.
ולכן, היות וכבר נשארתם עד כה, אז בואו תשארו איתי עוד שתי דקות ותמשיכו לקרוא, והבטחתי - לא תתאכזבו.
אז מה היה לנו באותו יום חמישי קסום ? בעצם, מה ראו עיניי אשר הביאו את הבנותיי?
אסכם זאת בשתי שורות :
1 - ראיתי את אלו שבאמת אוהבים את המידבר,
2 - ראיתי את אלו שבאמת אוהבים אופניים.

אז מי הם אלו שאוהבים בכל רמ"ח האיברים את המידבר ?
* אלו שמקבלים את יופיו מבלי לרצות לשנותו. אלו שלעולם לא נמאס להם לראות את הגוונים השונים של החום, מבלי ששום גוון אחר פולש למסגרת.
* אלו שרואים בדמיונם את כל הצורות והתמונות שהמידבר נותן לך - ועלייך רק לפקוח עיניים ולראות.
   ואז.......כמטה של קסם עולה לך חיוך נעים על השפתיים ואתה מודה (גם אם לא נעים לך) שאין דברים כאלה בשום מקום אחר.
   ואכן, זכות גדולה , עם חברים כאלה לרכוב כמעט 40 קילומטר במידבר.
הכל היה כל כך נעים ושמח, שאפילו לא היה לנו פנצ'ר אחד, היתה רק נפילה אחת קלה....וזהו.
ותאמינו לי, זה לא מובן מאליו שברכיבה מדברית הכוללת את כל האלמנטים המרכיבים רכיבת שטח, לא קורה דבר.
וכך, אחרי שעות של רכיבה, אתה מגיע לשיא החוויה. קצה צוק קרן חאג'ר ........המראה כל כך מיוחד ושמיימי שאתה עוד מעט ונופל.
אחרי שדות של צבעי המוקה והחום על כל גווניו, אתה רואה את ים המלח והרי מואב וכולך אושר.
אין אחד שעמד באותו רגע ולא התמלא שמחה וטען אם בקול ואם בשקט - "היה שווה את המאמץ".

ומי הם אלו שבאמת אוהבים אופניים ?
* אלו שלא סופרים כל קילומטר ומחכים לסיים את המסלול (כי אז, היו נשארים בבית),
* אלו שעליות זה לא מילה גסה. עליה פשוט עולים והיא נגמרת כשזה קורה. לא משנה אם זאת עליה של קילומטר או חמישה קילומטר.
  כמו שהילדים אומרים - "מה שיוצא, אני מרוצה".
* אלו שמה שבליבם, בפיהם, ובעשייתם - אחד הם. או בקיצור - מדברים ועושים (ולא רק מדברים גבוהה גבוהה).
  אז אסביר, לא פעם רכבתי עם כאלה שיודעים לגבר יפה מאד על רכיבות בכלל ועל רכיבות קשות בפרט. אבל המעשים רחוקים מאד מהדיבורים.
ואילו הפעם, ראיתי חבר'ה שלא רק מעידים על עצמם כאוהבי ג'אנר הרכיבה - אלא גם רוכבים בכיף ונכונים לכל קושי ומאמץ.
נכון, קורה והולכים ברגל כי הקושי רב וגדול - אבל תמיד בחיוך, לא בקיטור וללא תלונות כלל.

טוב, אז הבטחתי לא להגזים, ואם קצת גלשתי - זה בגלל שהתלהבתי.
התלהבתי מהחברותה, מהאנשים הנחמדים עם העין הטובה, מהפירגון והמילים הטובות גם כשסחבנו את האופניים על הכתף (כי לא היתה ברירה אחרת).
ומרוב שהתלהבתי - גם התאהבתי.
התאהבתי בנוף, בשיחים הנמוכים שעוד מעט יתייבשו, התאהבתי בעיקר באנשים.
תודה לכם - איתן, אריה, אלי, דורון ורפי על רגעים יפים יחד.
מי יתן ונזכה לעוד רכיבות ושנים רבות.


0 תגובות

הוספת תגובה



לא מצליח לזהות את האותיות, טען מחדש