"כל אחד רוצה להיות משהו , מישהו , או סתם....." ,
אבל יש כאלה שלא מצליחים להיות דבר (ולא בגלל היותם לא מוכשרים).
הם עובדים, פוגשים אנשים בעבודה או בבית הקפה, מבלים ו..., בקיצור - חיים לפי הספר.
ובכל זאת חיים שלמים עוברים להם כלא היו, בעצם יש איזו הרגשה פנימית בלתי מוסברת שאתה עובר ליד החיים ולא בחיים.
זה נשמע לא טוב ואפילו לא הגיוני אבל כמעט לכל אחד זה קורה שאתה מוצא את עצמך לא איתך, שאתה לא מצליח "להיות".
אתה יושב עם עצמך ולפתע אתה מזהה שאתה לא כאן אלא - שם, או אולי בשום מקום - פשוט תלוש.
המחשבות מפליגות למקום אחר , הדמיון מוביל אותך לזמן אחר , וקולות אחרים נשמעים ברקע.
וכך, אתה חולם - הכל בכאילו. אתה ללא מקום, ללא גוף וללא זמן אמיתי, פשוט מרחף בין ארץ לשמיים.
השבוע חזרתי מטיול אופניים ביוון.
הקבוצה היתה קטנה ואינטימית , מזג האוויר האיר לנו פנים , הנוף היה מקסים, האוכל היה תענוג, ה...., הכל היה מאה אחוז.
בקיצור , אין מילים לתאר את המתנות שקיבלנו כל יום ויום , פשוט חלום שאין הרבה זוכים לו.
ובכל זאת , כמו בחיים , אנחנו בלי בעיה יכולים לקלקל ולפספס גם את הדבר הטוב ביותר שקיבלנו.
בלי בעיה אפשר להפוך יופי לכיעור , מתנה לעונש , יום שמש נפלא ליום מלא טרוניות וטענות .
ואם זה לא מספיק , גם אנחנו מצליחים להדביק במחלה אחרים, בעצם להשחיר ולהרוס כל קרקע טובה ויפה סביבנו.
כמובן שהכל מלווה בהסברים הגיוניים , בצידוקים ובניתוחים כל כך נכונים והגיוניים שאפילו משכנעים שוב ושוב את המשוכנעים.

אז איך זה קורה ?
עת השאלה עולה מגיע חיוך ביישני, אתה עוד לא ענית לשאלה ואתה לרגע כבר מתבייש מעצמך, מתבייש איך הגעת למעמד "המכובד" הזה.
ואכן, חוטים רבים מושכים מאד בקלות אותנו להצטרף לרגעים ה....המכוערים בחיינו. וכדי להקל עלינו, הכל עם כל ההסברים וההגיון שבדבר.
התופעה הזו, המצב הזה כל כך מוכר לנו וכל כך משכנע, עד שבטוחים אנחנו שזאת האמת וכל האמת. ועובדה, יש כאלה המצליחים להעביר כך חיים שלמים.

יצאתי לרכוב קצת בהרים כדי לברר עם עצמי מה ההתחלה של ה"מפלצת" הזאת, איך היא גדלה ומתפתחת עד שגורמת לנו עיוורון המשתק אותנו בכל תחום.
או בואו ונאמר  ביושר לב , איך קם הגולם על יוצרו .
ואכן , אחרי התלבטויות ו"שיחות עומק" עם חברים טובים , הגעתי להבנה שההתחלה נמצאת במקום מאד פשוט ומוכר -
אנחנו לא יודעים באמת לומר - תודה .
תודה על מה שמקבלים , תודה על זה שחיים , תודה על בריאות טובה לנו ולבני משפחתנו , תודה על ...... .
בקיצור , פשוט להכיר ולהוקיר את הטוב שאנו זוכים לו כל רגע ורגע בחיים, קל וחומר בטיול שכל כולו טוב ושמחה , חוויה ומראות בלתי נשכחים.

אז מה לעשות ?
הן כמששתף ואם כצופה רק מתבקש לדבר קטן אחד - לשתף פעולה ולפתוח את הלב , רק כך החוויה תכנס פנימה, תאיר ותעיר את כל המערכת.
כמו שחבר טוב שלי תמיד נוהג לומר - "הכל בעיניים שלנו" ורק עלינו המלאכה לשפר את המצב.
ובאמת, אם נחשוב לרגע : אתה יכול לקבל את כל התנאים הסביבתיים האופטימלים , אבל אם אין לך הכרת תודה לכך וזה נראה לך מובן מאליו - הרי שבאותו הרגע הפסדת הכל.
וכך, אתה חוזר כל פעם מחדש לנקודת המוצא שלך ולא מבין איך זה שאין התקדמות.

אנחנו מכירים זאת טוב עוד משחר ילדותנו - הלב הוא שם המשחק , אם הוא סגור-אין שמחה ואין תודה.
וכשאין תודה , נכנס במלוא הדרו וכוחו ה....... שיפוט , הביקורת , החוסר נחת וחוסר סיפוק.
וכדי שהמצב המזופת הזה יראה לנו טוב והגיוני, זה מלווה בהמון הסברים הגיוניים.
הסברים טפלים ושוליים המתחפשים להסברים עקרוניים וחשובים, נימוקים מאד גבוהים ומסובכים שאנו בטוחים שפתרנו את כל בעיות היקום.
אבל איך המורה שלי אומר - "כגודל ואורך ההסברים , כך מידת ההתרחקות מהאמת - כי האמת פשוטה מיסודה"
הפרדוקס הוא , שהדיבורים מתפתחים ומשתכללים ואנו מתרחקים יותר ויותר מהחיים.
ומהר מאד אתה מגלה שאתה לא יודע להיות , עד כדי כך - שאתה לא אתה.

אט אט , המערכת מתלכלכת מאבק שדובק בה עם השנים ,
התכונות המולדות הולכות ונרדמות , אינן עומדות על המשמר ועוזרות , אלא פשוט נשכחות.
ויום אחד , אם במקרה ואם במתוכנן אתה רואה ש...... אתה לא מכיר את עצמך.
מצחיק, אם אני לא מכיר את עצמי ? , אז מי כן ?
זו כבר שאלה לא פשוטה, ולה יש מספר תשובות.
לפעמים בת הזוג / בן הזוג הם אלו שעוזרים למצוא את שביל הזהב, לפעמים אתה עוזר אומץ ומבקש עזרה מבחוץ.
ולפעמים אתה מחליט שהגיע הזמן לחזור לספסל הלימודים ולהשלים את שחסר, או פשוט לפתוח דף דף ולתקן טעויות של שנים.
יש גם שכבר לא סולחים לנו ואנחנו מקבלים איזו מכה כדי שנתעורר. הבעיה או המינוס הגדול עם שיטה זו - זה כואב.
המכה יכולה להיות כל כך כואבת, שלך תדע אם תקום ממנה ומתי.

אז מה נשאר לנו לומר , רק שנזכה להתעורר בזמן, שאם כבר קיבלנו מכה אז שתהיה קלה,
והחשוב מכל - שנשכיל ללמוד מכל צעד ושעל ולא לקבל דבר כמובן מאליו, כך אולי נצליח למנוע ולדלג על כמה מכות.
וכך, ללא מאמץ נמצא את עצמנו - כאן ועכשיו.
נחווה ונהיה בהווה ולא נחלום על העתיד או העבר שכבר חלף. ונרגיש את החיים במזמנם ובהוויתם העכשיות.

0 תגובות

הוספת תגובה



לא מצליח לזהות את האותיות, טען מחדש