מאז היותי ילד קטן , בימים שעוד ישבתי על ברכיו של סבי ז"ל, אהבתי ללמוד מדבריו החכמים.

סבא לא הרבה במילים , ולא בגלל שלא שלט בשפה העברית, אלא מתוך עקרון .

סבא נהג לומר, ללמד ולקיים את הפתגם - "אמור מעט ועשה הרבה".

כל חייו התנהלו סביב המשפט הכל-כך חכם וכל-כך פשוט הזה.

כיום, לאחר שנים של רכיבות, נסיון של אלפי קליומטרים (שטח וכביש), אני מוצא את המקבילה של פתגם זה לרכיבת אופניים.

 

ניתן להבחין ממש בבירור שרכיבת אופניים זאת דוגמא פרטנית מהחיים , רכיבת אופניים זה סמל המעיד על הכלל.

מזה מספר חודשים שיש לי הזכות ללמוד את טכניקת רכיבת השטח ממורה/מדריך שמזכיר לי כל פעם מחדש את סבי.

רוכב מהמעולים שבמעולים, בעל ידע תאורטי ומעשי נרחב ביותר, כישרוני להפליא.

מסוג האנשים שמיד אתה רואה שהמצאת האופניים נולדה בשבילם.

ומעל הכל, כל דרכיו בצניעות ובענווה , רכיבתו עדינה ואצילית , ותמיד עם חיוך על השפתיים.

זהו מורנו ורבנו - מושיקו.

 

כל הסיפור התחיל לפני כחצי שנה, אותה עת נפלה לי הבנה שהגיע הזמן ללמוד ברצינות את רזי הרכיבה הטכנית.

אחרי שיחה קצרה עם ידידי הטוב - דורון, התקבלה ההחלטה - יוצאים לדרך הלימוד.

לימוד מה הוא ?

לימוד הוא השלב היפה והמיוחד ביותר שקיבל האדם, לא משנה מי אתה, בן כמה אתה, מה המקצוע שלך ומה למדת באונברסיטה.

משהחלטת שאתה רוצה ללמוד, דהיינו להיות תלמיד - אתה חייב להפנים ולהבין שעליך לשים בצד (ולו לשעות הלימוד) את האגו,

להתמסר כל כולך למורה או למדריך שלפניך. לתת לו את כל הבמה.

והכל מבלי להתחכם , מבלי להיות ציני או להקטין את גודל המעמד ורצינות העניין.

0 תגובות

הוספת תגובה



לא מצליח לזהות את האותיות, טען מחדש