הזדמניות מיוחדות ומעניינות עובר לו האדם בחייו,

עלינו הטרחה לזהות אותן בין הטפל שמתערבב עם העיקר בחיים.

אם הצלחנו - זכינו. זכינו ללמוד ולהבין עוד חלק בפאזל החיים שלנו.

בשבוע שעבר קיבלתי שיחת טלפון שגרמה לי להחסיר פעימה בלב, ולא בגלל שליבי חלש.

פשוט מפני שלא כל יום אתה נתקל בסיפור כל כך מיוחד, מעניין וייחודי.

ובכן, לעת ערב הטלפון צלצל, על הקו נשמע קול של גבר שהתעניין בטיול אופני-שטח בחו"ל.

 

כבר בתחילת השיחה הוא טרח להבהיר שהוא נציג / מנהל קבוצת רוכבים.

ככל שהדקות חלפו, התבהרה התמונה הכל כך מיוחדת ולא שיגרתית.

"המדובר בקבוצה של רוכבים עיוורים עם המלווים שלהם" הוא הסביר.

מיד הבנתי במה מדובר מבחינה טכנית -

זאת קבוצה שבה יש רוכבים רגילים (על אופני שטח, שיכוך מלא), ורוכבים עיוורים (על אופני שטח טאנדם עם שיכוך מלא),

וכמו כן, מיד עלתה לי במחשבה כל סוגיית הלוגיסטיקה המורכבת, שיש צורך לרדת לפרטים הקטנים - כי הם משמעותיים עד קריטיים.

לקראת סיום השיחה, קבענו פגישה בה אציג את עצמי, את יכולותיי להוביל קבוצה כל כך מיוחדת והטרוגנית וכן אציג מסלול לטיול בחו"ל.

השיחה הסתיימה באווירה מאד נינוחה וחברית. ואז החלו המחשבות והשאלות לצוף.

הרי עשיתי מספר לא קטן של פרזנטציות בפני קבוצות, ובחומר אני שולט מלפנים ומאחור,

ובכל-זאת, להציג בפני קבוצת עיוורים את שיעברו איתי בחו"ל - זה לא עניין פשוט.

השאלה המרכזית שעמדה על הפרק - איך אני מעביר להם את החוויה , את המראות והיופי - לא דרך העיניים ?

איך לא אגרע או אפגום בהנאה שלהם בטיול מעצם זה שהם אינם יכולים לראות ?

האמת, זה לא פשוט למרות שהם בעצם רגילים לחיות מבלי לראות, זה מאד מורכב אפילו שהם ציינו בפני שזה לא טיול הרכיבה הראשון שלהם בחו"ל

מזלי, שהלב נפתח במלוא גודלו וכאילו ביקש לצאת למשימה, ממש התחנן להראות לי את הדרך.

הלב ממש דחף ליישם את כל שלמדנו בלימודי חשיבה הכרתית.

מיד הרמתי טלפון לשלושה מחבריי הטובים שהם לא סתם חברים, הם - "חברותא הלימוד שלי".

אנשים משכמם ומעלה , אנשים ששכלם מוביל אותם כאשר ליבם מאשר את הדרך, או במילים אחרות -

המימד הרגשי שלהם פעיל במקביל ובתאום למימד השכלי שלהם.

וכך נפתחה בפנינו ההזדמנות המיוחדת ללימוד מעניין ומרתק על :

נתינה נקייה,

הכרת הטוב על שזכינו לראות,

הוקרת תודה על היש (ולא לראות את שחסר),

עשייה לשם שמיים ולטובת הזולת ולא רק עשייה עסקית,

התחשבות באחר ממקומו המוגבל (יחסית) ולא ממקום של השוואה,

וכך עוד שיעורים והבנות רבות שלא ארחיב כדי לא לעייף אתכם, חבריי הטובים.

משסיימנו את הלימוד, הייתי מוכן לפגישה, ראיתי איך הבנתי את שעלי להאיר בפגישה,

הרגשתי שאני מוכן לפרזנטציה מול אלו שלא רואים אלא מרגישים וניזונים מהאנרגיה שלי, מהמילים שלי,

מהמנגינה שתתנגן במהלך הפגישה.

באמת זכות גדולה.

לסיום, כשכל החומר היה מוכן, התקשרתי לחברי-נפש אהובים, אלדד ואחיו רונן, שיודעים את מלאכת המחשבים.

אלו בעזרת תמונות ומילים - הכינו את המצגת שהקרנתי באותו מפגש.

הם בחרו מוסיקת רקע שריגשה את כל הנוכחים, מוסיקה שהעבירה מסר ורגש בעיקר לאלו שלא יכולים להתרשם מהתמונות.

בעצם, מצגת שנועדה לרואים דרך העיניים ולרואים דרך החושים האחרים (שמאד מפותחים אצל העיוורים).

אז האמת, אני לא יודע אם אקבל את הזכות להוביל את הקבוצה בבולגריה היפה.

אבל זה לא משנה, כי איך מורתי, ימימה זצ"ל היתה מלמדת - "עלינו הטרחה ולא התוצאה".

וסבא היה מוסיף בנימה נעימה ושקטה, עם הרבה אמונה - "יש תמיד לזכור-הכל בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים"

ובאמת, זה כבר לא משנה - את הלימוד הרווחתי, את השיעור לחיים קיבלתי.

 

0 תגובות

הוספת תגובה



לא מצליח לזהות את האותיות, טען מחדש