לא בהכרח, כל המשדרג - הרי זה משובח

אשתי, היא אחות בבית-החולים כרמל.
אם בחדרי החולים ואם במסדרונות היא נפגשת ופוגשת הרבה רופאים. לטענתה ולדעתם זה רשמי שזו מחלה.
אפילו סיפרה לי "בדחילו-רחימו" שיש לזה שם והגדרה מדעית בעולם הרפואה.
מחלת ה – "שידרוגיטיס".(מלשון – שידרוג)



"שידרוגיטיס" זה מצב נפשי שרבים אם לא כל רוכבי האופניים נמצאים בו.
מצב בו כל הזמן מחפשים לקנות, להחליף ולשדרג.
בטח מוכרת לכם התופעה - קנית אביזר או חלק ורכבת איתו חודש – אתה כבר בטוח ש"עבר זמנו" ויש להחליפו.
כמו שאומר רופא ומנתח הספורט הנודע, "החולים במחלה מתחלקים לשתי קבוצות:
אלו שעדיין חולים ויש לחפש להם תרופה בהקדם  כי עם השנים המחלה הופכת לחשוכת מרפא.
(קשה מאד למצוא תרופה מתאימה, ולכן בדר"כ היא מגיעה ביבוא אישי)
ויש את אלו שהצליחו, לאט לאט עם הרבה כוח רצון ללכת נגד הזרם ולנסות גם דרך אחרת ונרפאו לחלוטין .
(אני, עבדכם הנאמן גם לא לגמרי נקי. לעיתים רחוקות, פעם בשנה או שנתיים, כשהגוף קצת עייף והחושים קצת מעורפלים. הווירוס הישן הזה מתעורר ותוקף.
ואז אני מוצא את עצמי מתחיל לבקר בחנויות אופניים סתם ללא סיבה. וכשהאישה שואלת היכן הייתי היום, מתחילים ה"סיפורים והתירוצים"........טוב למה לזרוע מלח על הפצעים?).

חבר שלי שואל באמת בתום-לב, "מה הבעיה עם זה ? הרי זו בעיה שלהם, של המשדרגים הכרוניים".
אבל לא כך העניין, זה יותר מורכב ממה שנראה וגם.......זו מחלה מדבקת.
הרי ממה התחיל כל הרומן הזה שנקרא אופניים ? אחרי שנים של חיפושים מצאנו תחום שיש בו הכל.
ספורט שמפתח כושר, סיבולת, בניית שרירים ובעיקר מביא שמחה, הנאה, סיפוק, השגת אתגרים. וכך הלאה והלאה וארוכה הרשימה.

"נו, אז מה העניין ? עוד לא ענית לי" מתעקש ולוחץ חברי הטוב.
למרות הלחץ אני עונה בעדינות כדי חלילה לא להרגיז אותו : "מבלי לשים לב העיקר הפך לטפל והטפל לעיקר". מה שהתחיל עם אהבה, דרך חיים ואידיאלים הפך לטרנד אופנתי ריק מתוכן. וכל אם-בית יודעת מהיום הראשון שהיא נמצאת במטבח שחייבים למלא את עוגת הטורט עם מילוי טוב וטעים כל שהוא. כי עוגה ריקה – לא תאכל גם אם הבצק מעולה.

"אז מה אתה מציע ?" שואל חברי בשקט אחרי שנראה שהוא קצת השתכנע.
אני מציע שנתמקד בדבר אחד – ברכיבה.
הרכיבה היא השורש והבסיס להתפתחות הספורטיבית-גופנית והספורטיבית-מנטאלית,
עצם הרכיבה, ההתמדה והתגברות על קשיים פיסיים, ועמידה באתגרים מפתחת את האימון הנפשי-אישי, מעמידה את היכולת של הרוכב בסיבולת העוזרת לו בתחומים שונים בחיים
שלאו דווקא קשורים לספורט בכלל ולאופניים בכלל.
ובאמת, ככל שמתמידים ברכיבה וככל שהניסיון עולה מגיע גם השלב בו משדרגים ומתחדשים כחלק טבעי שמקבל גם תוקף הגיוני.

כשהפסקתי לרגע את שטף השיחה כדי להכין כוס קפה, ראיתי שחברי ממתין בקוצר רוח להמשך. זה היה הסימן הטוב ביותר לעובדה שהוא מסכים לתאוריה ומקבל אותה בהבנה.

פורסמה תגובה אחת

  1. כולנו כך, מי פחות ומי יותר. אלו החיים

    12-02-2011 יעל

הוספת תגובה



לא מצליח לזהות את האותיות, טען מחדש