חזרנו עייפים בשרירים אך מאד שמחים מהרכיבה בהרים ובכבישים,
גם ביקרנו בכפרים ציוריים ונידחים לצד אגמים צלולים.
כולם הבחינו והרגישו את עוצמת החוויה, ומיד נשאלה שאלה תמימה,


מה ואיך הגיעה השמחה הכל-כך אמיתית ופשוטה.
אני, מיד עניתי – כל אחד נתן לליבו את הזמן לחפש.
לחפש את שהלך לאיבוד עם השנים,
לחפש את שהתפספס במרוץ החיים.
לחפש את ששכחנו מתוך חפזון,
לחפש את השכל הפשוט המלא הגיון.
לחפש את הענווה והצניעות,
לחפש את החברות והרעות.
בקיצור, הדוגמאות רבות,
אותן לא נוכל לסקור או למנות.
מה כיף היה לרכוב בין הפרדסים והשדות,
לראות טרקטורים ולהאזין לרוחות.
לרכוב במאמץ ואתגר מבלי להתחרות או להשוות,
לראות את הצבעים של הפרחים והריחות,
הרבה יותר מאשר מכוניות ובטון,
לראות............

ועל כל זה, פינו מלא שירה ולשוננו רינה,
רק כדי לומר תודה.

0 תגובות

הוספת תגובה



לא מצליח לזהות את האותיות, טען מחדש