חזרנו מרכיבת שטח במדבר.
הטבע הפראי והייחודי אירח אותנו כמלכים.
הגענו מוקדם בבוקר, דקות לפני הזריחה.
מעל פסגות ההרים שכבת ערפל, מעליה קבוצות עננים לבנים הדומים ומזכירים את פסגות הרי-האלפים,
ומעל, שכבה אחרונה ועליונה, השמים הכחולים וענני נוצה לבנים.
"זה לא שוויץ ?", אני שואל את עצמי, (וחולם שאני מול הרי גרינדרוולד).

מה אספר ומה אומר ? כל מילה מיותרת.
רכבנו ....ורכבנו.... כ-70 ק"מ והפלא - לא התעייפנו.
מה היה שם ? מה כל כך מיוחד במדבר שלא מעייף ומתיש אותך ?
התשובה פשוטה - זה המדבר.
שעות של רכיבה בשקט המלווה את שלוות הגוף והנפש,
הרקע והשחקן הראשי זה .....אתה.
אין תפאורה כלל (למעט עץ שיטה בודד כל מספר ק"מ),
אין רעשים נלווים (אפילו אין תיפורים, שאני מאד אוהב),
אין קליטה לנייד (שמחה גדולה לכשעצמה),
אין בילבולי שכל עצמיים ( אתה מפסיק בשלב מסוים ל"חפור" לעצמך).
אין חנויות וקניונים שמציגים את דור השפע כל דקה ודקה,
בקיצור - פסק זמן מהכאילו חיים, מהעומס וה"רעש", לטובת השקט ולטובת ...אתה עצמך.
וכך אתה לומד פעם נוספת כמה מעט אנחנו צריכים בשביל לחיות,
ועם המעט הזה אתה רואה שזה הרבה,
עם הכלום שיש במדבר אתה רואה שזה יפה ומספיק,
עם החוסר (מים, גשם, חיות וכו') אתה רואה שיש הכל.
אז שנמשיך לרכוב ולפתוח את ליבנו לחיים, והם ימשיכו להאיר לנו את דרכם הטובה והנכונה.
ולנו נשאר לומר...............תודה

0 תגובות

הוספת תגובה



לא מצליח לזהות את האותיות, טען מחדש