החיים יפים ושמחים, טובים ומעניינים, אך בהחלט אינם פשוטים.
יום יום, שעה שעה, אתה חייב לטרוח ולהתאמץ- ואז אתה מתברך בחיים הטובים.
כך גם באופניים, מאמץ ואימונים הם חלק בלתי נפרד מהתפריט האישי והקבוצתי,
ולבסוף , הרכיבות והטיולים היפים ומרוממי-הנפש, שווים את כל המאמץ.
אז איפה מתחילים ?
אנחנו, מובילי ומדריכי הקבוצות יודעים עד כמה זה מורכב,
לצד הכושר הפיסי והידע הטכני הרב הנדרשים מאיתנו, אנו מחוייבים ה"כושר מנטלי".
כושר מנטלי, פנימי (כרוכב מן השורה) וכושר מנטלי כמוביל קבוצה.
מול הקבוצה, "הקהל שלנו" אנו חייבים להופיע כשחקן ראשי על הבמה ולהלהיב את כולם עד האחרון והחלש שבינייהם.
רק כך נוכל, (כמעט בוודאות) להכריז על הצלחת הטיול.

כל רוכב, מקטון ועד גדול, זורק אליך חבל.
הוא מאד רוצה, מתחנן, שתשמור אותו מחובר לקבוצה, לטיול,
ואתה, כמוביל, חייב לא זאת ובעיקר לשמור על המתיחות בחבל שהוא שלח.
אם הצלחנו לחברו ולשמור על החוטים מתוחים, אותו רוכב יעבור את חווית חייו ויזכור את הטיול לנצח.
אז איך זה קורה ?

כדי שטיול יירשם בליבנו כחוויה ניצחית, אנו חייבים ל"געת" אצל הרוכבים בשני מימדים עקרוניים:
מימד שכלי - הסבר לוגי למאמץ, לצורך שבו, תאור הטיול והמקומות החדשים וכו'
מימד ריגשי - שכל אחד ירגיש את עוצמת החוויה, יתלהב ויתרגש, ממש שלא יוכל להירדם המיטה מעוצמת הארוע.
כשזה קורה, נפתח ומתפתח משהו חדש ופחות מוכר :
פתיחת הלב. רק כך מופיעה ההתרגשות במלוא עוצמתה,
רק כך תצלח החוויה הרגשית המדהימה.
אם נמנע זאת מליבנו, נרגיש את החסימה, את הקושי להינות מכל הלב,
ואז גם יגיע כושי פיסי שיעצור אותנו ברכיבה.
אז יש לזכור - לא על השכל לבדו יחיה האדם.

0 תגובות

הוספת תגובה



לא מצליח לזהות את האותיות, טען מחדש