לעת ערב חזרתי מרכיבת "פתיחת השבוע" בהר-חורשן שבכרמל.
אין מילים לתאר את יופיו של ההר לפני שישקע בתרדמת הלילה ו"יחשיך מסך".
רק בזמן רכיבה שקטה כשאתה עם עצמך ופנוי לסביבה העוטפת אותך, אתה מתבונן :
איך אחרוני חיות-הבר אוספות שאריות אוכל אחרונות ללילה,
איך העלים משנים גוון ועוד מעט יירדמו,
איך השמש כבר לא מסנוורת ובוהקת אלא סגולה ומלטפת,
איך הפרות חוזרות מהמרעה כשהפעמונים שעל צווארן מצלצלים - "עוד מעט והזמן לישון",
וכך, עם הקור שמתחיל חודר את חולצת הרכיבה אתה כולך מלא שמחה,
על ההזדמנות לראות את כל היופי הזה,
על ההבנה שכל יום נולד מחדש ואנחנו כעיוורים לא תמיד רואים,
על הזכות להתחשב ולקבל את הטבע כפי שהוא,

ובמילה אחחת, לומר תודה

0 תגובות

הוספת תגובה



לא מצליח לזהות את האותיות, טען מחדש