"החוויה, ההתרגשות והאתגר שבבלקן – בולגריה, צפון יוון, מקדוניה."

_copy_copy_copy_copy_copy_copy


סיימנו שבוע של רכיבות מדהימות בשלוש מארצות הבלקן.

התחלנו עם בולגריה, המשכנו לצפון יוון וקינחנו עם מקדוניה.

 

כל מדינה הקסימה אותנו והשאירה אותנו המומים מיופייה הקסום,

מהפרימיטיביות הנאיבית ומהתושבים המקומיים שתמיד קיבלו אותנו בסבר פנים יפות ובאירוח לבבי.

חשבתי לעצמי, איך מעבירים, חוויה מדהימה במילים.

שבוע שלם שבו האופניים עזרו לנו לחוש ולחוות הרבה רגש ואהבה, אתגרים מנטאליים ומאמץ פיסי מתמשך.

במשפט אחד ועל קצה המזלג - ראינו את היופי שבחיים במלוא עוצמתם ופריחתם.

_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy


הפעם, אתחיל דווקא מהסוף,

מספר שעות לפני הטיסה חזרה הביתה, התכנסנו כולם לשיחת סיכום.

כל עוד הזיכרון טרי, הריחות והטעמים עדיין ממלאים את החושים, כל עוד סימני השכחה הטבעיים לא הופיעו, וניתן לשלוף במהירות את התמונות משנצרבו באלבום האישי.

כל זאת ממש שעות ספורות לפני שנחזור לשגרה היומיומית הטובענית,

השגרה שלעיתים אינה משאירה מקום להפליג עם הלב במחשבות ולטייל בחלומות.


כל אחד בתורו סיפר את שראה במהלך השבוע שחלף במהירות האור.

עמיר סיפר בהתרגשות על החברותא, על האווירה המיוחדת שעטפה אותנו במגע של משי עדין,

הכרנו חברי אמת שכל דקה בחברתם הייתה חוויה, בכל רגע שלט החיוך והשמחה.

דורון סיפר על הבירור הפנימי שעבר עם סוגיות ברומם של חיים, ועל עוצמת ההתרגשות והאתגר המנטאלי והפיסי שליווה את הרכיבות המיוחדות.

אליעז, הרופא הצעיר, סיפר על חווית ההכרות הראשונית עם חברים חדשים, על הנופים והמסלולים שכאילו הוצאו מספרי האגדות.

_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy

כולנו כאחד הופתענו עד כמה מהר נרדמנו כל ערב, איך השינה הייתה מתוקה וטובה, כך זה כשהנפש חוגגת והלב מתמלא (ולא רק מהעובדה שהיינו עייפים מהמאמץ הפיסי).

ואני, רק ישבתי וראיתי את הקולות המיוחדים, האזנתי לשירת המילים ולניגון הלבבות ,

כולם ציירו תמונה צבעונית מלאת אושר ושמחה.

הקשבתי והערכתי את הפרגון שיצא מהלב ונאמר בישרות, ללא ציניות וללא כל אינטרס אחר.

בקיצור, זאת הייתה שיחה עמוקה שדמעות של שמחה נראו בזווית-העין של כל אחד מהנוכחים.


בסוף, דיבר חברי היווני ניקוס (NIKOS). הוא פתח את השיחה בהתרגשות רבה, ולו מהסיבה שזאת פעם ראשונה שהוא מכיר מקרוב רוכבי אופניים.

והפעם הזאת תיזכר כהזדמנות נדירה , מפגש בין עולמות ותרבויות, מפגש חוצה שפות ודתות.

וכך , התחיל את דבריו מנקודת מבטו הייחודית והיפה :

" עם יד על הלב, אני מאד אוהב אתכם, רוכבי האופניים.

בזכות הרכיבות הארוכות, האתגרים העומדים בפניכם, והקושי הפיסי הבלתי נתפס,

אתם מצליחים לא רק לראות את הקנקן, אלא בפרט את שיש בתוכו.

אתם יודעים להמתין בסבלנות עד קצה העלייה, ולבסוף לכבוש את היעד בסיפוק אדיר.

אתם יודעים "לעבוד" קשה ולא לוותר",

והכי חשוב, אתם גם יודעים מה היא חברות-אמת".

הסמקתי קלות לשמע הפרגון,  ונהניתי לראות את הבנתו העמוקה של חברי שמעולם לא רכב

על אופניים יותר מ- 500 מטר בשכונה.

ואכן, לא היה מקום נכון יותר לסיכום המסע מהמסעדה המקומית שהתכנסנו בה.

מסביב לשולחן עץ עתיק ומאסיבי, יצא לנו להתרגש שוב מהחוויה הספורטיבית-אתגרית, ומהעוצמה והיופי האין-סופי, שעטפו את ימי המסע בשלושת מדינות הבלקן.

_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy


ימי הרכיבה הראשונים היו בבולגריה, התחלנו עם טיפוס לפסגת רכס הרי רילה.

הגענו עד הרכבל התחתון של אזור "שבעת האגמים".

מסלול קשה וארוך שאת רובו רכבנו בגשם , אין לי הסבר הגיוני, אבל אף אחד לא רצה או ביקש לעלות לרכב הליווי.

משעלינו לרכב הליווי, בדרכנו דרומה לעיירת הסקי בנסקו (BANSKO), ראיתי איך אחד אחד  הם נרדמו על מושבי הרכב בתנוחות מוזרות, ממש הזכיר לי את ימי הטירונות, בהם היינו נרדמים בכל מצב , העיקר להחזיר כוחות ולמלא את "המחסנים" לקראת המאמץ הבא.

הגוף ביקש וקיבל מנוחה, הראש והלב המשיכו לעבד ולקלוט את שלל החוויות והיופי שקלטו

במשך שעות הרכיבה.

כאילו ביקשו לרשום הכל בסלע, שלא יימחק חלילה במרוצת השנים.

 _copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy


משהתעוררו כולם, וראיתי שאכן הם בקשב ולא חולמים, הזכרתי שוב שתי נקודות חשובות שליוו אותנו לאורך כל מאות הקילומטרים של המסע.

הנקודה הראשונה: הדגשתי פעם נוספת, והחמאתי באמת, שכל מי שהגיע למסע הינו רוכב טוב, בעל כושר טוב ורב-ניסיון. ולכן, אין צורך להוכיח דבר, ובטח לא לקחת סיכונים מיותרים.

 

עזרה הדדית אינה מילה גסה, ואפילו רצוי להמתין לאלו שקשה להם, כי זה חלק מהחוויה.

הנקודה השנייה: היה מאד חשוב לי למשוך את תשומת ליבם לעובדה שלאורך המסלול המיוחד, יהיו מצבים עם ערפל שיקשה על הראיה, ולכן יש להרכיב את משקפי הרכיבה המתאימים, ואפילו להחליף עדשות אם צריך.

_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy

במילים אחרות , הסברתי יותר בפשטות כדי להיות בטוח שהובנתי כראוי:

יש להשתדל לראות את העיקר ואת הטוב, ולא את הטפל ואת החסר.

יש להשתדל לראות את הזכות והיופי שבמסע, ולא לשפוט את האחר.

כדאי לראות שמספר הקילומטרים אינו המדד להצלחת המסע ולמדידת שמחת הרוכבים.

_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy

הימים עברו חלפו להם במהירות. דיווש ועוד אחד ועוד אחד ועברנו קילומטר, ממשיכים והינה

מבלי לחשוב הגענו לאמצע היום. הכל זרם כל כך נעים ובטוב עד שכל אחד ואחד הרגיש איך מחוגי הזמן נעלמו ממסך השעונים.


הרכיבות בשילוב שיחות הנפש, המאמץ הפיסי בשילוב המאמץ המנטאלי וההתמדה, הנופים המדהימים ועוצרי הנשימה, האוכל הפשוט והאותנטי שהיה כל כך טעים.

הכל היה תפאורה מושלמת לשבוע של פסק זמן מחיי השעה הלחוצים והטובעניים.

_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy

אט אט, עם צבירת הקילומטרים והגובה המצטבר הרב, הבנו איך רכיבת האופניים זה רק הכלי שלנו לפתיחת הלב לחיים ולעולם,

ביום השני, אחרי ארוחת הבוקר בעיירת הסקי בנסקו BANSKO), התחלנו את הרציני שבטיפוסים.  הטיפוס לפסגת הויחרן (VICHRENׂ) שברכס הרי-פירין .

רכיבת טיפוס אירופאית אופיינית, ארוכה עם שיפועים של עד 17%,  כשמסביבך מעל כל פסגות ההרים, הסלעים ועצי המחט,  גלימות לבנות של שלג רב, וביניהן כתמים צבעוניים של הפריחה המבשרת את בוא האביב והפשרת השלגים.

_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy

בולגריה הייתה רק ההקדמה, המראה שנגלה לנו עת חצינו את הגבול לצפון יוון הציף אותנו בשמחה, ממש הרגשנו איך החסרנו פעימה מליבנו.

רצועת חוף ארוכה הנושקת למים כחולים וצלולים לצד שיפולי הרים ירוקי-עד,

בתים עם גגות אדומים המפוזרים בין מטעי זיתים,

ומעל כולם, פסגת האולימפוס המושלגת. פסגה המציתה את הדמיון של  כל

מבקר המגיע לביקור באזור.

עוד ברכב הליווי, בזמן שראינו את ההר באופק, כבר הכנתי את כולם נפשית למאמץ הממתין לנו, רכיבה מתמשכת  קצה הרכס (הנקרא - PRIONIA).

ואכן, כאן נמדדה ההתמדה שלנו, הפעם הרגשנו איך נגמרו כל התירוצים וההסברים ויש לדווש

ללא הפסקה כדי לא לאבד מהירות שבקלות יכול לגרום לנפילה.

את רכיבת הטיפוס הנפלאה סיימנו בסיור מרתק במנזר SAINT DIONISOUS.

_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy

מנזר מתקופת המאה 14, הבנוי בסגנון יווני מסורתי.

מבנה הכנסייה מוקף בחצר, ובחומה המגנה עליו מפני תקיפות ומלחמות נבנו חדרי הנזירים,

וכך, החומה מאד עמידה וחזקה.

למרבה השמחה, הטיפוס לאולימפוס היה רק ההקדמה ליום מאתגר במיוחד.

בהמשך היום חצינו את הרכס מצידו הדרום-מערבי לכיוון העיר DESKATI. בסופו של יום,

משבדקנו את תוכנות ה-G.P.S , נוכחנו לראות שעברנו לכל הדעות יום קשה וארוך.


כל יום הפתיע אותנו יותר מקודמו, החוויות התעצמו וכך גם ההנאה מהחברותא, מהרכיבות, ומהנופים המשכרים. הכל האיר לנו פנים עד שממש לא ידענו האם זה חלום או מציאות.

את הפתעת המסע  תפסה צפון יוון, חבל ארץ מדהים ביופיו.

כפרים המפוזרים בין רכסי ההרים הגבוהים, יערות עד צפופים המצלים במשך רוב שעות היום את הכבישים המפותלים.

הרכיבה, ב-ה' הידיעה הייתה הטיפוס לכפר וואזה (VOVOUSA) הנמצא בעומק ההרים

שבאזור זגוריה המערבית (VALIA KALDA).__copy

טיפוס של עשרות קילומטרים בגשם ורוחות קרות, (4 מעלות במכשירי ה-G.P.S ).

חוויה מדהימה, לא נשמע ציוץ של התלוננות, איש לא עלה לרכב הליווי, קבוצה אחת של רוכבים

שאחד בעד כולם וכולם בעד אחד טיפסו וצלחו את שיא האתגרים.

משהגענו לכפר פריבולי (PERIVOLI), עצרנו לארוחת צהריים כפרית טיפוסית, כך זכינו כולנו להצטופף מסביב לקמין, להתחמם ולהתייבש לקראת המשך הטיפוס.

עוד רכיבה, ועוד טיפוס, רכבנו עד כמה שנפשנו יכלה להכיל ושרירינו יכלו לסבול.

הלב התרחב אחרי כל יום יותר ויותר, ממש לא ידע את מקומו מרוב שמחה – ואנחנו איתו לאורך כל הדרך.

חוויות רבות ומגוונות אוסף לו האדם בשנותיו, יש שזוכים לא רק לסמן אותם בטבלאות אלא

גם להתרגש מעצם נוכחותם בחוויה.

כך זכינו אנו, מסע מרתק מכל הבחינות, אחווה ורעות שמאד אופיינית לרוכבי אופניים,

שמחה פנימית המקרינה לכל הסובבים עד שאתה מוצא את עצמך מגשים את חלומותייך.

או בעצם – חי את חייך.

תודה לכולם על הזכות להוביל אתכם ולחוות לצידכם שבעה ימים מקסימים ._copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy_copy