הנזיר שמכר את הפרארי ועלה על אופניים.
"אופניים זה לא רק האופניים, זה עולם ומלואו". כך מתחיל את השיחה חברי הטוב,
מי שהיה אחד המהנדסים המובילים בארץ, זה שהמציא את המושג וורקהוליק.


העבודה בשבילו זה היה הכל מכל, הוא חי בשביל לעבוד ולא עבד בשביל לחיות.
"בימים הטובים" היה אוכל, מדבר, הולך, נושם........עבודה. ולכן, הכל היה לו עוד לפני שחלמנו.
לדוגמא - פלאפון, הוא היה מהראשונים בארץ שקיבלו לניסיון את המכשיר החדיש ששינה את פני החברה, נסיעות לחו"ל – היה טס בתדירות שאבא שלי נסע בקו 4 בת"א. בקיצור........נסיך מהאגדות.
אבל מה, "לכל דבר יש מחיר" – כך אמא שלי נהגה להסביר ולהרגיע. ובאמת חיי המשפחה "לא היו משהו".
ביום טוב היה מגיע הביתה חצי שעה לפני שהילדים נרדמים, מחליף איתם שני משפטים ונרדם יחד איתם.
אשתו היפה הייתה תמיד שואלת, מתי זה יגמר ? והוא היה עונה - "יום אחד עוד תגיע המכה ואז....
כל יום, וכל היום אני בבית.

ובכן, המכה הגיע – התקף לב.
אשפוז, ניתוח מעקפים, הרחבת כלי-דם .....בקיצור – אוברול מנוע.
כשהיה בחדר התאוששות המנתח רמז בעדינות שעוד מתיחה קלה והחבל היה נקרע וזה היה נגמר לא טוב או נגמר בכלל כל הסיפור.
ישב הבחור והבין שהפעם לא כדאי להסתבך, כרטיס אדום זאת הזהרה אחרונה לפני הרחקה.
הטלפון שלי צלצל ונקבעה פגישת חברים.
ישבנו ביפו במסעדה של "מונקה". מסעדת פועלים בולגרית, אוכל ביתי טעים ממש כמו האוכל של סבתא, הריהוט לא הוחלף מיום הקמתה ולכן היא כל כך אותנטית ופשוטה. ולמרות זאת היא תמיד מלאה בסועדים.
אחרי המנה הראשונה, בעוד אנחנו ממתינים לסלט החצילים הקלויים ולקציצות הבשר המיוחדות , הוא שואל בעדינות " יש אפשרות להצטרף אליך ל"טיול אופניים" ?".
הרמתי גבה, תהיתי אם אכן שמעתי טוב וביקשתי שיחזור שוב על השאלה ולאט, כך אהיה בטוח ששמעתי והבנתי נכון. משהבנתי שהבנתי עניתי מתוך נימוס חברי – "בשמחה אחי, מתי שתרצה".

בינינו, בחלומות הכי ורודים שלי לא חשבתי שזה אכן יקרה. מי שמעולם לא הבין מה עושים עם הרגליים חוץ  מללחוץ על דוושות הרכב, מי שגם כשהוא ישן ראו שאריות עשן של סיגריות יוצאות לו מהפה - באמת יקום יום אחד ויצעק – "די, אני רוצה שינוי".
ואכן, יום אחד בשעת בוקר מוקדמת צלצל הפעמון בדירתי שקרובה לפארק הירקון. בעוד אני מקפל את התפילין אני פותח את הדלת והוא עומד בפתח עם חיוך מרוח מאוזן לאוזן ושואל בנחרצות – "מתי יוצאים ?"
קצת מבולבל אבל מלא התרגשות ביקשתי עוד כמה דקות של התארגנות . ובאמת אחרי כ-8 דקות שנינו
היינו בחוץ לבושים ומאובזרים כמו בספרים ובחוברות של המקצוענים בחו"ל.
ברחמנות ובעדינות התחלתי עם הבחור, לא רק שלא יישבר אלא גם שחלילה לא ייגרם איזה נזק בלתי הפיך ואני אסתבך עם ה"פולניה" שלו.

בטיול אופניים של הבוקר העברנו חצי שעה לאורך נחל הירקון שטופח מאד בשנים האחרונות ומזכיר יותר ויותר פארק ירוק במרכז אירופה.
משסיימנו לרכוב, החלטנו על מנהג, בסוף רכיבה נכנסים לאספרסו-בר שברח' יהודה המכבי ומזמינים קפוצ'ינו.

אט אט החודשים עברו, קיץ התחלף בסתיו וגם בגדי הרכיבה הוחלפו לבגדים חמים יותר, והינה החורף בפתח ואיתו הגשמים והקור. ידידי אינו מוותר, רק סופת הוריקן תעצור אותו מלדווש בשבילי הירקון היפה.
וכך קילו ועוד קילו יורדים ולא חוזרים, ואם לא הייתי שותף לעניין הייתי בטוח שזה חלום.
בחלוף החודשים, משההכרח הפך לתחביב, אורך המסלול התארך וכך גם השיחות התפתחו והעמיקו,
הפכנו לחברים קרובים מלב אל לב, זאת אכן חלק מהתוצאה של אימונים משותפים, קשיים ואתגרים משותפים.
ןגם גילינו שרכיבת אופניים זה תהליך, תחילתו של שינוי מהותי המשנה לא רק את הגוף והשרירים, לא רק את רמת הכושר הגופני אלא את כל סדר החשיבה שלך ובקצרה – את חייך.
בעצם, רכיבת אופניים משלבת אתגר מנטאלי וגופני עם התפתחות חשיבתית המביאה אותך להבנות חדשות ושונות על החיים.