_copy
מקדוניה, המדינה הקטנה מבין הארצות הגדולות ומפורסמות שבאירופה.

 

פעם, לפני שנים, עוד בהיותי תלמיד בית-ספר יסודי, למדנו על מלך אמיץ וצעיר שבגיל 20 ירש את המלוכה על ממלכת מקדוניה ובמסעותיו הצליח לכבוש כמעט עולם שלם.

הוא מת מפציעה במלחמה באלכסנדריה בגיל 36 וכך תם עידן ממלכתו - ממלכת מקדוניה.

מקדוניה על אופניים פסל אלכסנדר מוקדון בסקופיה

מאז, חשקה נפשי לראות את הממלכה שאותו "ילד" מלך בה.
והינה, הגיעה ההזדמנות, יצאנו קבוצה של 10 רוכבי-כביש להכיר מקרוב את יופייה של אותה ממלכה .
ארץ הררית מקדוניה, תובלת בירוק אין-סופי, אנשים חמים המקבלים את האורחים בסבר-פנים יפות , ותמיד שמחים לעזור.
בעבר, לפני מלחמת העולם השנייה הייתה קהילה גדולה של יהודים בעיר ביטולה (BITULA).
היום, נשארו רק זיכרונות ובית כנסת מיותם.
אחרי נחיתה בסופיה והתארגנות ברכב הליווי, יצאנו לדרך.

מקדוניה על אופניים  רכב הליווי.

נסיעה של כשעתיים למעבר הגבול הקרוב לעיר קיוסטנדיל (KUSTANDIL).
מיד אחרי ביקורת הגבולות, הרכבנו את האופניים, וקפצנו מרוב שמחה על האופניים.
האמת, השרירים כבר לא יכלו להמתין, כמה ביקשו לפרוץ ולרכוב בכבישי המדינה המיוחדת והציורית.

מקדוניה על אופניים  הקבוצה בפעולה

מדינה שגם בה הזמן עצר מלכת, חברה שנעצרה בשנות ה-50 הן מנטאלית והן כלכלית. השלטון הקומוניסטי מנע כל יוזמה או אפשרות להתפתחות.
(כמו בבולגריה, רומניה ובאופן בולט מאד באלבניה).
אחרי רכיבה הררית וכניסה ל"עומק" המדינה עצרנו בפונדק/מכולת דרכים מקומית.
זאת הייתה התחנה הראשונה שלנו עם העבר. זאת הייתה מכולת שאנחנו זוכרים מהילדות.

מקדוניה על אופניים  המכולת / פונדק הדרכים

פריטים ומצרכי יסוד מסודרים בפשטות על מדפים, מקרר קטן וישן למצרכי החלב ולנקניקים, וזהו. פשוט אין צורך ביותר מידי,
למה ?

1 – כי לא צריך.

      האוכלוסייה במקדוניה עדיין אינה בדור השפע המערבי, קונים רק מה שנחוץ .

2 – כי אין צורך להרשים (מה לעשות, אין על מי ל"עשות דוויאין").
      חברה העסוקה עדיין בעניינים קיומיים ועובדת קשה למחייה ולא לבזבוזים אין סופיים.
התיישבנו בספסלי העץ שמחוץ למכולת, מצננים את הגוף וממתיקים את הנפש בארטיק וניל.
טוב, התחלנו להבין היכן אנו נמצאים, העיניים מתחילות לקלוט כמה נעים ואמיתי עם הפשטות. ובאמת, יותר קל היה להמשיך את הרכיבה,
אחרי שאתה מתחיל לשחרר ולעזוב את ה"מיותרים" שאין לנו צורך בהם.
העיר הראשונה שהגענו היא קוצ'אני (KOCHANI). עיר נעימה השוכנת בין הרים גבוהים ונהר חוצה אותה לשני אזורים.
כאן גילינו שהחברה בכל-זאת מבקשת ל"חיות", להדמות לחברה נהנתנית-מערבית.
יש כמה בתי-קפה מקומיים, חנויות, בנק (רק אחד!!), פארק משחקים קטן (המתקנים עוד מתקופת השלטון הקומוניסטי).
ועם כל זה, רבים מהתושבים שואבים מי-שתייה מהבאר השכונתי.

מקדוניה על אופניים  הבאר השכונתית . 

ימים יפים עברנו, מלאים ב-ק"מ וחוויות. חצינו הרים והגענו לאגמים מדהימים.
האגם המפורסם ביותר הוא אגם אוכריד (OCHRID), העיר אוכריד שבעבר הייתה עיר הבירה, בנויה על גדות האגם,
בארכיטקטורה מדהימה. תכנון נעים המדגיש את אווירת המקום. סמטאות צרות, גגות רעפים ועצים בתוך חצרות-גן.
נמל המלא בסירות דייג וכמה יכטות מוסיפים לפסטורליות וליופי של המקום.
האגם, תופעה טקטונית ייחודית, תזוזה של קרקעית אבן קשה, תופעה המשפיעה על הדגה שבאגם.
דגי המושט שבאגם ידועים בגודלם ובטעמם המיוחד (מומלץ לטעום, לא תתאכזבו).

מקדוניה על אופניים  אגם אוכריד והעיר.

יום רדף יום, עוד ק"מ ועוד עליה, הבנות על החיים הגיעו וצפו, וכולם מחייכים ושמחים.
כך עבר לו שבוע רכיבת כביש במקדוניה.
עצי הפרי הטבעי ליוו אותנו בדרכנו, נהנינו מדובדבנים טריים שנקטפו מהעץ וישר לפה.
בשיחה עם המקומיים, למדנו על החקלאות המקומית והתרבות האותנטית המזוהה כל-כך עם ארצות הבלקן.

מקדוניה על אופניים  טרמפ על טרקטור מקומי.

קצר הנייר מלתאר את שעברנו בשבוע שלם, 168 שעות של ריגוש ופעילות.
בשיחה המסכמת שהייתה במסעדה אותנטית מדהימה בסופיה, הבנתי עד כמה הרוכבים נהנו , עד כמה הטיול נגע להם פנימה בלב .
בשדה התעופה, בעוד אנו ממתינים לביקורת הדרכונים, עצרתי לרגע וצפיתי מהצד בחברים,
כל שראיתי זה שמחה גדולה, הפנים היו מלאי צבע וחיות, ממש אושר המוקרן מכל אחד ואחד.
איש איש בדרכו ולפי הבנתו חווה את הטיול, 700 ק"מ של רכיבה בנוף טבעי ואנושי מקסים.
תודה לכולם על הזכות שניתנה לי להוביל את הטיול המקסים הזה ולהוציאו מן התכנון לפועל.