p-2

 אלבניה, חבל ארץ נידח. במשך עשרות שנים הייתה "פח-האשפה" של ברה"מ,

 

הכל יש בה, הרים, עמקים פוריים, ים, מים בשפע, שמש בקיץ וגשם ושלג בחורף.

ובכל זאת, היא העזובה מבין המדינות השכנות לה, מעט מאד יוזמות-פיתוח, אוכלוסיה "עייפה" מעשיה ודלת מוטיבציה.

 

שטחה של אלבניה כ-28,400 קמ"ר, (שטח ישראל – כ-25,000 קמ"ר) .

מספר התושבים כ-3.5 מליון. ורובה הררית ומלאה בשדות ומטעים.

טיול אופניים באלבניה

 

מיד אחרי שחצינו את הגבול ראינו את ה"שאריות" של המלחמה הקרה.

הסובייטים "זרעו" אלפים של בונקרים נגד תקיפה קרקעית של כוחות נאטו.

הבונקר הינו מבנה מבטון מאסיבי, אשר רובו קבור באדמה ורק הכיפה שלו בולטת מעל

פני השטח.

טיול אופניים באלבניה

האוכלוסייה ברובה חקלאית, ולכן שדות ומטעים רבים נראים מכל עבר, טרקטורים ועגלות חציר הם רוב הרכבים בכבישים. החנויות (שאין הרבה) ברובן למכירת מזון וכלי עבודה,

וכמובן באסטות למכירת התוצרת החקלאית המקומית. (שם אין מימדים של תנובה או אגרסקו).

טיול אופניים באלבניה

היום, כמו ברבות ממדינות הגוש הקומוניסטי שהתפרק, יש פער כלכלי-חברתי בלתי נתפס בין העשירון העליון ("המקורבים ל...) לעם. הפער בא לידי ביטוי בכל תחום. ולכן, עבודה מאד שכיחה היא שטיפת מכוניות הפאר של ה"אצולה המקומית" (ולא ע"י מכונה, אלא – ידני בלבד).

טיול אופניים באלבניה

אבל אנחנו, רכבנו במרחבי המדינה כמו אליסה בארץ הפלאות, נהנינו מכל ק"מ, אהבנו את הפרימיטיביות שחסרה לנו בארצנו המודרנית שרודפת אחרי קידמה אמריקאית חולנית.

יחס מועדף ומיוחד קיבלנו מהמקומיים, אשר שמחו לראות תיירים בכלל, ורוכבי אופניים בפרט.

טיול אופניים באלבניה

משנכנסנו לאכול במסעדה מקומית פשוטה, לא ידעה נפשנו שמחה כל כך אמיתית.

התיישבנו בטברנה המוצלת, ובתו של הבעלים הגישה בחיוך ובאדיבות את האוכל הפשוט והטרי,

האוכל היה טעים עד מאד (מהרעב שאחרי הרכיבה, או מזה שהוא באמת טעים, או משניהם).

טיול אופניים לאלבניה

רכבנו בסה"כ 120 ק"מ באלבניה וחזרנו למקדוניה (לעיר אוכריד), אך הטעימה הספיקה

לנו כדי לחוות את היופי האלבני, להעריך את שיש לנו ואין לאחרים (לעיתים, מתרגלים לשפע ולא מעריכים אותו), ובעיקר למדנו לומר – תודה.


אחרי שבוע של מעל 600 ק"מ, חזרנו עייפים אך מאד מאד מרוצים.